|
הסבר פיזיולוגי על דיכאוןפעילויות מוחיות רבות נקשרו לדיכאון. הבולטות שבהן – פעילותם של המוליכים העצביים סרוטונין ונוראדרנלין.
לאורך השנים נחקרו ממצאים ביולוגיים מגוונים שהתברר כי הם מלווים את ההפרעות השונות במצב הרוח. חלקם מופיעים רק בפאזות החריפות, כגון התקפי מאניה או דיכאון, וחלקם נמצאים תמידית בגופם של החולים.
התופעה הביוכימית המרכזית שבמחקרים נמצא כי יש קשר בינה להפרעות מצב רוח, היא חוסר איזון ויציבות בפעילותם של כמה חומרים במוח, הנקראים מוליכים עצביים.
על פי ההנחה המקובלת, חלה ירידה בפעילותם במצבי דיכאון, ועלייה בפעילותם במצבי מאניה. ארבעת המוליכים העצביים העיקריים שעלו במחקרים אלה הם סרוטונין, שמקושר לתחושות של רגיעה לעומת לחץ, גאבא (GABA), גלוטמט ונוראדרנלין, שמקושר למוטיבציה ורצון.
במידה פחותה, נמצא גם קשר לפעילותו של המוליך העצבי אצטילכולין.
בנוסף, נמצא קשר בין ההפרעות במצב הרוח לפעילות הורמונלית באזורים מסוימים במוח. בין היתר, נמצאו שינויים בפעילותו של ההורמון קורטיזול, שידוע כי הוא מופרש בעיתות לחץ (תנודותיו היומיות של הורמון זה נעלמות בזמן דיכאון - וכך נוצרות התנודות היומיות במצב הרוח), כמו כן, נמצא קשר לפעילות ההורמון TSH (המגרה את בלוטת התריס).
ליחצו על הקישורים הבאים וקיראו בהרחבה על:
|
