ההיסטוריה של האינטרנט מתחילה באוקטובר 1957, כאשר חפץ קטן המכונה "ספוטניק" נשלח אל החלל על ידי הרוסים. הספוטניק הוא לוויין שהורכב מכדור אלומיניום, שקל כ-83 ק"ג וקוטרו היה 58 ס"מ. אל אותו כדור אלומיניום חוברו ארבע אנטנות ושני משדרי רדיו והוא שימש לאיסוף מידע על האטמוספירה העליונה.
הספוטניק השליט אימה על הממסד הממשלתי, הבטחוני, המדעי והחינוכי בארה"ב, אך תוך זמן קצת התעשתות מהירה הולידה פריחה טכנולוגית ומדעית מסחררת בארה"ב. תקציבי ענק הושקעו בפיתוח חשיבה, מחקר ועשייה טכנולוגית ולמשימות אלו גוייסו מיטב המוחות שכסף יודע לקנות.
כך, בצל הפרנויה של המלחמה הקרה, נולד לו רעיון שהיווה את אחד היסודות לתקשורת הממוחשבת. עלתה השאלה, כיצד תוכל ארה"ב, אחרי מלחמה גרעינית, לתקשר ולהעביר מידע ומסרים ממדינה למדינה? הרי ברור היה שכל רשת תקשורת קיימת, תיקרע לגזרים תחת מלחמה גרעינית.
עובדה ברורה נוספת הייתה שכל סמכות מרכזית לרשת כזו, תהיה מטרה ראשונה למתקפה גרעינית. התשובה הגיע מפי אדם בשם Paul Baran,בשנת 1964. הוא הציע שלרשת התקשורת לא תהיה סמכות מרכזית, היא תהיה בנויה ממוקדים רבים ולכל מוקד הסמכות לקבל ולהעביר מסרים שהוא מנסח וכך למעשה, גם אם חלקים גדולים של הרשת יושמדו, החלקים האחרים ימשיכו לפעול.
רשת תקשורת חדשה
הצעתו יושמה, המוקדים היו הסופר – קומפיוטרים של אז. בהמשך, רשת התקשורת השתכללה ונחשפה, בשנת 1969 לראשונה שימשה כאמצעי להעברת מידע מדעי בין אוניברסיטאות.
ההצטרפות ההמונית הייתה בלתי נמנעת, תוך זמן קצר האוניברסיטאות החלה לעשות ברשת שימוש לצרכים פרטיים ואליהן הצטרפו גורמים ממשלתיים, מסחריים, פוליטיים ופרטיים. הציבור הרחב הכיר את האינטרנט לראשונה בתחילת שנות ה?90 של המאה ה?20, עם המצאת הדפדפן ופתיחת ה ? World Wide Web לשימוש מסחרי.
מאז ועד היום, הפך האינטרנט לאוטוסטראדה של מידע, לעולם מסחרי, חברתי ותרבותי, פוליטי ואקדמי. אין נדבך בחיינו בו האינטרנט לא נוגע.