הוצאה לאור בצעדים פשוטים - כל אחד יכול!

פראנץ קפקא הוא אחד הסופרים החשובים ביותר בהיסטוריה. הסופר הצ'כי יליד המאה ה-19 הביא לעולם הספרות קלאסיקות בלתי נשכחות כמו "הטירה" "המשפט" וכמה מהסיפורים הקצרים המרהיבים ביותר.

השפה האירונית השולטת בספריו והתכנים האקסטנציאליים גרמו לכך שספרייה שלמה נכתבה על כתביו, והיד עוד נטויה.

אמרו עליו שניבא את השתלטות המערכת על האדם במאה ה-20 אלבר קאמי, מגדולי הפילוסופים של המאה ה- 20 ביסס את תורת האבסורד על כתביו ועל שמו נקרא המושג "מצב קפקאי" לא ניתן לכמת את התרומה וההשפעה של ספריו על האנושות כולה.

יש רק דבר אחד – במהלך חייו, הוא מעולם לא פרסם דבר.

פראנץ קפקא כתב למגירה. בצוואתו ביקש מחברו הטוב, מקס ברוד, לשרוף את כתביו. למרבה המזל, מר ברוד לא היה חבר כל כך טוב ואנו זכינו להכיר את אחד מגדולי הסופרים בהיסטוריה. המלחמה על כתביו, אגב, נמשכת במרץ.

מה פשר הביטוי "לכתוב למגירה"?

לכתוב למגירה הוא מושג פרדוקסלי. עצם פעולת הכתיבה היא מעשה של החצנה, של שיתוף. כתב יד נועד שיקראו אותו, אחרת עדיף לו להישאר בין כתלי המוח בלבד.

נכון, יומנים אישיים, רשמי מסע ומכתבים לאהובה דמיונית, ראוי שיישארו במגירות, אולם, מי שכותב פרוזה, שירה או מחזות, בוודאי חולם וחושב על קהל שיקרא את הטקסט ועדיף חובבי ספרות בכל שפה ובכל מקום בעולם!

במילים אחרות, מי שכותב, סימן שיש לו מה להגיד. צריך פשוט לעשות את זה.

לכן, השלב הראשון של היציאה מהמגירה הוא לפתח את המודעות לכך שאין דבר כזה, "כתיבה למגירה" כל שיר צריך לצאת לעולם, כל סיפור נכתב בשביל מישהו שיתרגש ממנו עד דמעות.

לדעת לקבל ביקורת

ההנחה כי הכותבים למגירה עושים זאת מטעמי צניעות היא מופרכת מיסודה. האמת היא שכל אחד בטוח כי הוא טולסטוי הבא ורק נשאר לו להוכיח את זה.

"האדם היא החיה היחידה שמסמיקה" אמר מרק טווין, וצדק. הסיבה שאנחנו לא מראים את כתב היד שלנו לאף אחד היא שאנחנו מפחדים מביקורת. מפחדים לגלות שאנחנו לא כל טובים כמו שחשבנו, שיש עוד הרבה עבודה.

החלום לכתוב את "אנה קרנינה" בפעם אחת, ללא עריכה ושינויים לא קיים במציאות. במציאות, פלובר, מחברו של הספר "מאדאם בובארי" היה כותב עשרות דפים ומזקק מתוכם כמה אחדים בלבד. לכתוב זו עבודה כמו כל עבודה אחרת. ביקורת בונה וקריאה אובייקטיבית יכולה לעשות נפלאות לכתב היד שלכם. זהו שלב חשוב בהתפתחות האמנותית של כל סופר בעולם.

בכל זאת, עדיף לתת את הכתב יד לאנשים שעל דעתם אתם סומכים אך גם אוהבים ומפרגנים לכם. כך תדעו שהביקורת אותה אתם מקבלים היא כנה ואמיתית אך גם מגיעה מכוונה טובה ורצון לראות אתכם מצליחים. יש לבדוק טענות החוזרות יותר מפעם אחת ולתקן. אולי הסצינה לא כתובה מספיק טוב? אולי הדמות לא אמינה?

לחזור אל כתב היד, לערוך, לשנות, לתקן, למחוק ולהוסיף. אל תתאהבו במילים של עצמכם, זה יחזיר את כתב היד ואתכם, אל המגירה החשוכה.

מחפשים הוצאה לאור? שלח לחמך על פני המים

לאחר שהשלמתם את כתב היד, קיבלתם ביקורת בונה, שיניתם וערכתם, אתם מוכנים לשלוח אותו אל הוצאה לאור. שוב, חשוב להבין כי יש מציאות ויש חלום. החלום הוא שמוציא לאור יתקשר אליכם לאחר כמה ימים ויכריז באוזניכם על הקול החדש בספרות העולמית. המציאות, לעומת זאת, קצת יותר מורכבת.

כל כתב יד הנשלח להוצאה עובר כמה שלבים. קודם כל, הוא נבדק מבחינה כדאית. אי התאמה בין שיקולי ההוצאה לבין כתב היד, פוסל אותו מייד. ספרי שירה, סיפורים קצרים או ז'אנר לא מתאים, יפסל גם כן, ברוב המקרים.

לאחר ההתאמה הראשונית, כתב היד נשלח אל הלקטורים – אנשים רגילים אשר קוראים את הספר ונותנים חוות דעת ראשונית. על פי חוות הדעת הזו מעבירים את כתב היד הלאה, אל השיכחה, או אל העורכים המתאימים.

כל התהליך הזה אורך כמה חודשים. בסופם נשלח אל הכותב מכתב מנומס המסביר את סיבת הדחייה, או במקרה הטוב, זימון לפגישה עם ההוצאה.

ישנן מספר רב של הוצאות לאור בישראל. הגדולות והמוכרות ביניהן יוציאו את כתב היד על חשבונם, חלקן יבקשו השתתפות עצמית, חלקן השתתפות מלאה. חשוב להבין כי החלק של הפצת הספר הוא קריטי להצלחתו. ספר ללא חשיפה שקול לכתיבה למגירה...

לכתוב ולא לשרוף

ג'ון לנון אמר: "החיים מתרחשים בזמן שאנחנו מתכננים אותם" כלומר, יש הבדל גדול בין לרצות להיות סופר ובין להיות אחד. סופר כותב בשביל שיקראו אותו והוא יעשה את הכל כדי שזה יקרה. לכתוב זו עבודה קשה אך מספקת. כתבו כמה שיותר, הראו לאנשים והשתפרו. כמו כל דבר בחיים, זה עניין של התמדה. אל תמתינו לצוואה וחבר לא נאמן. העולם מחכה לכם.