הפרעות מצב רוח אצל ילדים ובני נוער

ילדים ומתבגרים יכולים ללקות באותן הפרעות האופייניות למבוגרים – דיכאון מז'ורי, הפרעה דיסתימית או מאניה דפרסיה; אצל ילדים עם דיכאון נפוצים במיוחד גילויי כעס, ובגיל ההתבגרות עולה מאוד סכנת ההתאבדות.

אותן הפרעות במצב הרוח הפוגעות במבוגרים - כגון אפיזודות של דיכאון מג'ורי, הפרעה דיסתימית (קבועה) או הפרעה דו קוטבית או מאניה דפרסיה - יכולות להופיע כבר בגיל הילדות. מחקרים סטטיסטיים מצאו ששכיחותן היא 0.3% בקרב הילדים בגיל הרך, 0.9% בגיל הגן, 3% בגיל בית הספר היסודי ו-6.2% בגיל ההתבגרות.

עוד נמצא, כי בילדות המוקדמת, ההפרעות הללו נפוצות יותר בקרב בנים, אך בגיל ההתבגרות היחס מתהפך, ומתקרב ליחס המוכר בבגרות (פי שתיים בקרב נשים ביחס לגברים).
 
סיווגן של ההפרעות השונות אינו שונה בילדות. עם זאת, לתופעות הדיכאון והמאניה השונות ישנם ביטויים מיוחדים כשהם מופיעים בשנות הילדות, ובהם נעסוק כאן.

גם ילדים ובני נוער סובלים מתופעות של דיכאון!

דיכאון בגיל הילדות מופיע בדרך כלל במסגרת בעיות משפחתיות, חברתיות או לימודיות של הילד, או בתגובה לאירוע קשה. הדיכאון מתלווה פעמים רבות להפרעות נוספות, בהן הפרעות חרדה, הפרעות קשב וריכוז והפרעות התנהגות.

בנוסף, כשדיכאון מופיע בילדות ישנה סבירות גבוהה יותר להופעת תסמינים פסיכוטיים (דיכאון פסיכוטי) - אלה מופיעים אצל 31% מהילדים במצב דיכאון, ו-18% מהמתבגרים הדיכאוניים. במחקרים נמצא שבכ-80% ממקרי הדיכאון בילדות, ההפרעה תימשך גם בבגרות.
 
ככלל, תסמיני הדיכאון אצל ילדים דומים לתסמינים המופיעים אצל מבוגרים. בדומה למבוגרים, גם אצל ילדים בולטות תחושת יאוש, הסתגרות חברתית ותלונות על כאבים גופניים. אך לעומת זאת, ישנם הבדלים מסוימים: למשל, אצלי ילדים תחושות של כעס וסף גירוי נמוך נפוצות יותר מהעצבות האופיינית לדיכאון בגיל מבוגר יותר.

בנוסף, ירידה בערך העצמי בולטת יותר אצל ילדים, לעומת רגשות אשמה האופייניים למבוגרים. דיכאון יכול להופיע אף אצל תינוקות, בדרך כלל בתגובה לפרידה או חוסר תפקוד של ההורים, ואז הוא מתבטא באדישות וחוסר תגובה לגירויים חיצוניים, בליווי הפרעות אכילה, הפרעות בשינה ופיגור בצמיחה.
 
אצל נערים מתבגרים הסובלים מדיכאון, התסמינים הופכים דומים יותר לדיכאון בבגרות, כשבולטות תחושת היאוש וחוסר היכולת ליהנות, וישנה נטייה לשינה מוגזמת, לשינויים במשקל ולשימוש בסוגי סמים ואלכוהול. בנוסף, בגיל זה עולה מאוד השכיחות של ניסיונות התאבדות.
 
הטיפול בדיכאון בגיל הילדות הוא בראש ובראשונה פסיכותרפויטי, כשהשיטה המקובלת היא פסיכותרפיה דינמית, בסיוע משחקים וציורים. ישנן שיטות טיפול קוגניטיביות בילדים.

את הטיפולים הפסיכולוגיים ניתן בחלק מהמקרים ללוות גם בטיפול בתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI, כשהתרופה העיקרית המשמשת לילדים היא פרוזאק. עם תרופות נוספות ממשפחת ה-SSRI יש לנקוט משנה זהירות, בגלל מספר דיווחים על הנמכת הסף לאובדנות.

הפרעה דו קוטבית ומצבי מאניה אצל ילדים, מתבגרים ובני נוער

ישנה רציפות בין הפרעה דו קוטבית בילדות לאותה הפרעה בבגרות, ואצל כ-30% מהחולים, היא מופיעה כבר לפני גיל ההתבגרות. תסמיני המאניה דומים למדי לאלה המופיעים בבגרות, כאשר בילדות המוקדמת בולטים סף גירוי נמוך, שטף דיבור, פעילות יותר וחוסר ריכוז. בגיל מבוגר יותר מופיעים מצב רוח מרומם, ומחשבות שווא של גדלות ושל רדיפה.
 
בדומה למבוגרים, הטיפול התרופתי במקרים של הפרעה דו קוטבית אצל ילדים הוא באמצעות מייצבי מצב רוח, כשגם כאן הבולט הוא ליתיום, שהשפעתו כפולה: הוא מייצב את מצבי הרוח בין ההתקפים ומונע הישנות של מקרים נוספים.

אך יש להיזהר בתכשיר זה, שכן לילדים שונים תגובה שונה אליו. בזמן ההתקף, ניתן טיפול תרופתי בהתאם למצב שבו נמצא המטופל: דיכאון או מאניה.