טיפול באוסטיאופורוזיס - הדרך לטפל במחלה

כיום ניתן לטפל במחלת האוסטאופורוזיס כבר בשלביה הראשונים על סמך אבחון מוקדם, כמו כן ניתן ואף חשוב ביותר לטפל בה גם בשלביה המתקדמים. מטרת הטיפול היא להקטין את הסיכון לשברים וסיבוכיהם.

טיפול הורמונלי חלופי - HRT

הטיפול באסטרוגן בלבד, או באסטרוגן המשולב עם פרוגסטרון, נחשב עד לפני כמה שנים כפתרון הטוב ביותר למניעת אוסטאופורוזיס ולטיפול במחלה.

נשים מייצרות אסטרוגן בשחלות מגיל ההתבגרות ועד לגיל המעבר, כלומר במשך כ-40 שנה. בגיל המעבר נפסק ייצור האסטרוגן, ובמקביל עולה קצב איבוד העצם ועלול להגיע ל- 6% בשנה. אצל שבעים וחמישה אחוז מהנשים מופיעים סימני גיל המעבר, הכוללים גלי חום, הפרעות שינה, יובש בעור, יובש בנרתיק ועלייה בתדירות זיהומים בדרכי השתן.

חומרת הסימנים שונה מאישה לרעותה. כעשרים וחמישה אחוז מהנשים אינן סובלות מסימני גיל המעבר. לאחר גיל המעבר עולה שכיחות אוטם שריר הלב (התקפי לב) בנשים. טיפול הורמונלי ממושך מפחית שכיחות זו ב- 50% ובולם איבוד עצם אצל 90% מהמטופלות.

נשים שקיבלו טיפול הורמונלי יותר מ-5 שנים נהנו מירידה של 50% בשכיחות הופעתם של שברים אוסטאופורוטיים. לכאורה נראה כי זהו טיפול אידיאלי, אך בטיפול ממושך (לתקופה העולה על 5 שנים) נצפתה עלייה בשכיחות סרטן השד.

הדבר עורר חרדה בקרב המטופלות, והן חוששות להתחיל בטיפול זה. סיכון נוסף שנצפה אצל המטופלות באסטרוגן הינה עלייה בשכיחות פקקת הוורידים (טרומבוזות). ברוב המקרים נצפה שיפור באיכות חייהן של נשים המקבלות טיפול הורמונלי חלופי.

טיפולים באוסטיאופורוזיס במסגרת סל הבריאות שלנו

סל הבריאות כולל ארבע תרופות לטיפול באוסטאופורוזיס שהוכח מדעית שהן מונעות שברים. אוויסטה (רלוקסיפן), פוסאלאן אלנדרונט), אקטונל (ריזדרונט) ומיאקלציק (קלציטונין) כולן מונעות את המשך פירוק העצם לשיפור המאזן בין פרוק העצם לבנייתה.

ההבדלים בין התרופות נובעים ממנגנון הפעולה, השפעתן מעבר לעמוד השדרה, צורת הלקיחה, תופעות הלוואי ופעילות בגוף מעבר לעצם. טיפול חדש שהינו בונה עצם (עדיין לא נכנס לסל הבריאות) ומיועד לחולים הקשים - פורטאו (pth) הניתן למשך כשנה וחצי עד שנתיים.

אוויסטה - תרופה השייכת לקבוצת חומרים המפעילה באופן סלקטיבי את הקולטנים לאסטרוגן. ברקמות מסוימות - בעצם ובכבד - פועלת האוויסטה בדומה לאסטרוגן ולכן מעבר להשפעתה על מניעת השברים בעמוד השדרה יש לה השפעה מיטיבה על שומני הדם על ידי הפחתת ייצור הכולסטרול שהינו גורם סיכון בין השאר למגוון מחלות לב.

האוויסטה פועלת בניגוד לאסטרוגן ברקמות אחרות (שד, רירית הרחם). במחקרים אחרונים נמצא שאוויסטה מורידה שכיחות סרטני שד התלויים באסטרוגן ב- 84% בארבע השנים הראשונות לטיפול.

מחקרים אלו ממשיכים והנתונים על השפעת האוויסטה לאורך זמן על השד נאספים. האוויסטה נלקחת פעם אחת ביום ללא קשר לאוכל. האוויסטה עשויה להחמיר גלי חום אם ישנם או היו ואף ליצור גלי חום לא שכיח). תופעה מאד לא שכיחה נוספת, שקל יחסית לטפל בה, הנה התכווצויות ברגליים. אוויסטה היא גם בדומה לטיפול הורמונלי תחליפי באסטרוגן עלולה לגרום להופעת קרישי דם בורידים בעיקר בשנה הראשונה לטיפול.

פוסאלן ואקטונל - תרופות השייכות לביפוספונטים שהינם חומרים כימיים, לא הורמונליים, הנספחים לעצם ובולמים את פעילות התאים מפרקי העצם. תרופות אלו מפחיתות את הסיכון לשברי הירך ולכן הן מתאימות במיוחד לקבוצת הנשים הנמצאות בסיכון הרב ביותר לשבר זה (גיל מתקדם מעל 75, עם שברים קודמים) יש ליטול את הפוסאלן בבוקר, חצי שעה לפני האוכל עם כוס מים. את האקטונל יש ליטול בהפרש של שעתיים מאוכל בכל שעות היום. תופעות הלוואי של הפוסאלאן נדירות וכוללות גירוי של הושט. לקיחה נכונה תמנע זאת כמעט לחלוטין.

פוסאלן ואקטונל ניתנים אחת לשבוע. הצורה הגנרית אלנדרונט טבע ניתנת במינון יומי ושבועי. הצורה הגנרית מקסיבון ניתן במינון שבועי.

מיאקלציק - תכשיר הניתן בזריקה או בהזלפה לרירית האף. יש לו השפעה קטנה מאד על צפיפות העצם אך הוא מקטין את הסיכון לשברי חוליות ולעתים יש לו השפעה על כאבים הנגרמים משברי חוליות. כמו כן הטיפול יכלול בדרך כלל - סידן: ממקור תזונתי או מתוספי סידן, על מנת להגיע לצריכה יומית של 1000-1500 מ"ג סידן. ויטמין די: זהו חלק חשוב בטיפול בייחוד אחרי גיל 70 או במקרים של חסר בויטמין זה בכל גיל. ויטמין די עוזר בספיגת הסידן בגוף.

פורטאו (pth) - מדובר בתרופה הראשונה הבונה עצם מחדש. מיועדת לנשים וגברים במצב של אוסטאופורוזיס מתקדם לאחר שבר. הפורטאו הוכח מדעית כגורם ליצירת עצם חדשה במהירות ובכך מחזיר את העצמות למצבם הקודם. בתום הטיפול לאחר כשנה וחצי עד שנתיים ישוב החולה לטיפול הפועל להאטת תהליך דלדול העצם ועצירתו.

חשוב!! הטיפול באוסטאופורוזיס הינו אינדיבידואלי, טיפול המתאים לאחת לא בהכרח מתאים לאחרת, על כל אחת הטיפול ישפיע באופן שונה. את הטיפול יש לקבל מרופא המתמחה בתחום.