סוגי דיכאון - מג'ורי מינורי פסיכוטי ודיסתימה

מהו דיכאון מז'ורי?

הפרעה חד קוטבית של גלי דיכאון ארוכים, עמוקים וחוזרים ונשנים, הפוגעת משמעותית בתפקוד, ובמקרים רבים מלווה גם בכאבים פיזיים; לעתים, הסכנה האובדנית היא ממשית ביותר.

ירידה ניכרת במצב הרוח, בהתעניינות, בפעילות, בהנאה ובאנרגיה, שנמשכת ברציפות שבועיים לפחות (כל יום, כל היום), נחשבת להתקף של דיכאון מז'ורי. חומרת התסמינים היא כזו, שתפקודו של הפרט נפגע בצורה משמעותית.

הגל הדיכאוני יכול להיות חד פעמי, אך יכול להיות הראשון מתוך גלים דיכאוניים חוזרים, ואז תאובחן הפרעה חד-קוטבית של גלי דיכאון מז'ורי.
 
תסמינים
 
לצורך אבחנתו של גל דיכאוני, מלבד ירידה בולטת בתפקוד, נחוצה נוכחותם של חמישה מתוך תשעת התסמינים הבאים, וביניהם לפחות אחד מהשניים הראשונים:

מצב רוח דיכאוני (ירוד) כמעט כל היום. מצב זה מלווה פעמים רבות בהתקפי בכי, אך לעתים מקצין עד כדי מצב של חוסר יכולת לבכות - החולה חש ש"יבשו דמעותיו".

חוסר עניין והנאה, שיכול להגיע לכדי שקיעה באדישות אפאתית כלפי הסביבה כולה וכלפי כל דבר שהחולה נהנה ממנו קודם לכן. תסמין זה יכול לכלול גם העדר חשק מיני.

ירידה או עלייה בתיאבון, וכתוצאה מכך ירידה או עלייה במשקל - מעל 5% ממשקל הגוף.

הפרעות של נדודי שינה (אינסומניה): אצל חלק מהחולים יש קושי להירדם, אצל חלק יש יקיצות מרובות במהלך הלילה, אבל המקרה הנפוץ ביותר הוא התעוררות מוקדמת בבוקר שאחריה לא ניתן להירדם שוב - ואלו על פי רוב השעות הגרועות ביותר. בדיכאון מאוד עמוק יכול להופיע מצב שבו החולה אינו נרדם כלל.

פגיעה ביכולת הקוגניטיבית-חשיבתית, המתבטאת בעיקר בירידה בריכוז, בקושי לקבל החלטות ולעתים גם בקשיים בזיכרון (מצב שנקרא "דמוי דמנציה", שאופייני בעיקר לגיל הקשיש).

חולשה כללית, עייפות וחוסר אנרגיה עד כדי קושי לבצע פעולות יומיומיות פשוטות.

פגיעה בפעילות הפסיכומוטורית (יכולת התנועה), שיכולה להתבטא בהאטה בדיבור או ביכולת לבצע פעולות; או להיפך: באי שקט, חוסר מנוחה וחרדה (מצב אופייני לנשים בגיל המעבר).

מחשבות אשם, מוגזמות או שאינן תואמות את המצב, לעתים בשל ה"סבל" שגרמו לסובבים או בשל ה"נזקים" הכלכליים שנגרמו בעטיים, המלוות בביקורת ושנאה עצמית, עד כדי ביזוי עצמי.

מחשבות יאוש וחוסר תקווה, עד כדי אובדנות.

האדם הסובל מדיכאון מתאפיין בתפיסת עולם ותפיסת מציאות שלילית ופסימית, ותכני החשיבה שלו מרוכזים בתחושת אסון, בביקורת עצמית והאשמה עצמית, שאינן תואמות את המציאות.

ישנם שלושה דפוסים בולטים לתכנים אלה: הכללה של המצב ("לא הצלחתי בבחינה, ולכן אני כישלון בכל דבר"); התעקשות לייחס סיבה פנימית לגורם חיצוני ("נכשלתי לא כי הבחינה היתה קשה, אלא כי אני טיפש"); וסקפטיות לגבי שינוי אפשרי ("כלום לא ישתנה, אני תמיד אכשל"). תכני המחשבה עשויים לקבל גוון יותר ויותר הרה אסון, עד כדי מחשבות שווא של ממש, ואז נחצה הגבול לתחום הדיכאון הפסיכוטי.
 
60% מהסובלים מדיכאון מז'ורי יסבלו גם מתסמיני כאב פיזיים, ואצל חלקם, זהו כאב חמור ביותר שמקשה על התפקוד. לרוב מדובר בכאבי ראש, גב ופרקים, ואצל קשישים - בעיקר בתלונות לגבי מערכת העיכול.
 
הדיכאון המז'ורי נושא עמו סכנה אובדנית מוחשית – כ-15% מהחולים מנסים להתאבד במהלך חייהם.
 
מהלך המחלה
 
הפרעה של דיכאון מז'ורי תפרוץ בדרך כלל בין גיל 20 ל-50, כשהתקף דיכאוני לא מטופל יכול להימשך אף חצי שנה ויותר. רוב החולים מחלימים לגמרי מההתקף, ובין גל לגל תפקודם תקין לגמרי. אך תדירות ההתקפים הולכת ועולה עם הזמן, כשלאורך 20 שנה יש בממוצע 5-6 אפיזודות. ב-25% מהמקרים, יחזור המצב הדיכאוני כבר במהלך השנה הראשונה.
 
בכ-20% מהמקרים, גם בין הגלים יש סבל וירידה תפקודית וחברתית, שהם למעשה מצב דיסתימי - דיכאון קל יחסית שנמשך באופן רציף ללא תנודות. השילוב של דיסתימיה והתקפי דיכאון מז'ורי נקרא דיכאון כפול.
 
טיפול
 
הטיפול בדיכאון מז'ורי מבוסס על אותם עקרונות של טיפול בכל הפרעות הדיכאון.

סוגי הפרעות דיכאון נוספות

דיכאון מינורי הוא גרסה קלה יותר של הדיכאון המז'ורי; דיסתימיה היא דיכאון לא חריף, אך כרוני וקבוע, ללא התקפים; דיכאון פסיכוטי הוא הקשה והמסוכן ביותר, שכולל מחשבות שווא והזיות.
 
דיכאון קל (דיכאון מינורי)

הפרעה הדומה מבחינת מהלכה לדיכאון מז'ורי, אך קלה יותר: ניתן לאבחנה לאחר התקף דיכאון של שבועיים לפחות, שבו מתקיימים שניים עד ארבעה מהתסמינים של דיכאון מז'ורי (שכדי לאבחנו דרושים חמישה תסמינים).

הפגיעה בתפקוד אינה חמורה, ורוב המקרים אינם מגיעים לטיפול. הפרעה זו שכיחה בקרב כ-5% מהאוכלוסייה, ונפוצה יותר בקרב נשים וכן בגיל המבוגר - גיל הזהב.
 
הטיפול בהפרעה זו דומה לטיפול בכל הפרעות הדיכאון

דיסתימיה (הפרעה דיסתימית)

הפרעה זו (הנקראת גם דיכאון דיסתימי או דיכאון נוירוטי), היא הפרעה כרונית של דיכאון קל עד בינוני, שתסמיניו דומים לאלה של הדיכאון המז'ורי, אך הם אינם באים בהתקפים, אלא קבועים, ונדרש זיהוי של שלושה בלבד מהם (לעומת חמישה בדיכאון מז'ורי). בדרך כלל, התסמינים הם עצבות, חוסר עניין והנאה, וירידה בשינה ובתיאבון.

כדי לאבחן את ההפרעה, מצב זה צריך להתקיים במשך רוב שעות היום, לאורך שנתיים לפחות (או שנה אחת במקרה של ילדים ונוער), כשבמהלכן לא היתה הפוגה של יותר מחודשיים (לרוב, אם יש הפוגות, הן אינן אורכות יותר מימים ספורים).
 
שכיחות ההפרעה מוערכת בכ-6% מהאוכלוסייה, והיא נפוצה במיוחד בקרב רווקים מובטלים או עניים. בדרך כלל, תחילתה במצב דחק קשה וממושך, כגון אובדן אהבה או כישלון אישי.

התחלת ההפרעה איטית והדרגתית, וכמעט לא מאובחנת. היא תתאפיין במחזוריות יומית – החמרה בבוקר והקלה לקראת הערב, או להיפך. בניגוד לרוב הפרעות הדיכאון המתאפיינות ברגשות אשמה וכעס עצמי, במקרה הזה תהיה הפניה של תוקפנות כלפי חוץ, בצורת ביקורת והאשמות כלפי הסביבה.

הפגיעה הכללית בתפקוד, עם זאת, לרוב לא תהיה חמורה, ורק לעתים רחוקות נזקקים החולים לאשפוז. עם זאת, במקרים רבים זוהי הפרעה קשה לטיפול, משום שהיא הופכת למאפיין אישיותי קבוע, מעין "מזג דיכאוני".
 
להפרעה זו נלוות במקרים רבים מחלות גופניות או הפרעות נפשיות אחרות, וכן תופעות של התמכרות. כשאדם עם דיסתימיה מפתח גם דיכאון מז'ורי, המצב מכונה "דיכאון כפול" (Double Depression).
 
הטיפול בדיסתימיה דומה לטיפול בכל הפרעות הדיכאון

דיכאון פסיכוטי

זהו מצב של דיכאון מז'ורי, שאליו נלוות גם מחשבות שווא (דלוזיות), שהן מאפיין מרכזי של פסיכוזה. מחשבות השווא הנפוצות במצב זה מתאפיינות בתחושת חטא, התרוששות ואסון קרב ("סוף העולם מגיע"), והן גורמות לחולה לתחושת אשמה, כאילו הוא הסיבה לאסון הקרב.

דלוזיות נוספות הן של פגיעה פיזית בגוף ("אין לי פתחים בגוף ואני לא יכול לבלוע" או "הדם שלי לא זורם"). יכולות להופיע גם הזיות, כשהנפוצות יותר הן הזיות שמיעה. מאפיין קיצוני של מצב זה הוא סטופור דיכאוני – מעין שיתוק כללי.
 
דיכאון פסיכוטי נחשב לדיכאון החריף ביותר. הוא קשה יותר לטיפול מדיכאון מז'ורי רגיל, ופרט לטיפול המקובל בדיכאון, יש המוסיפים תכשיר נוגד פסיכוזה. בנוסף, במצב כזה, אחד הטיפולים היעילים הוא בנזעי חשמל – ECT.