מידי שנה טסים אלפים של צעירים למצוא עבודה בחו"ל והמגמה עולה ומתחזקת משנה לשנה. ה"תופעה" הזאת, עבודה בחו"ל, גדלה לממדים אדירים. ניתן לחלק את האנשים הצעירים שטסים לחו"ל לשניים: החבר'ה אחרי צבא, שטסים בעיקר לחסוך לטיול או להעביר "תקופה", והחלק השני הם הסטודנטים, שנוסעים לחסוך כסף ללימודים ולמחיה.
המשותף לרובם הוא שעבודה בחו"ל, הם מחפשים באינטרנט. אינטרנט הוא כלי אוניברסאלי, המחבר בין מדינות מעבריו המנוגדים של הגלובוס, חיפוש עבודה בחו"ל באמצעות רשת האינטרנט הנו אחת הדרכים היעילות והנוחות לאתר הזדמנויות תעסוקתיות משתלמות.
עבודה בחו"ל = יותר הכסף
כאשר עובדים בחו"ל ניתן להרוויח כסף רב, בזמן קצר. הוצאות מחיה, שכר דירה, הוצאות שותפות הן קטנות יותר בגלל שהעובדים מתמקדים רוב הזמן בלהרוויח כסף במקום לבזבז אותו. עכשיו בוא נעשה תרגיל קטן בחשבון: ניקח אדם ממוצע בארץ, בן 24.5 שמרוויח משכורת יפה של 7000 ש"ח. 4000 ש"ח יורד רק על הוצאות שכר דירה, נייד, אוכל, נסיעות, בזבוזים.
נגיד שהחיסכון הוא של 3000 ש"ח בחודש (מספר שהוא לא הגיוני, ברור לכם), ונגיד שמצליחים לחסוך את אותו סכום במשך 12 שנה, הסכום שמתקבל הוא 432,000 ₪. עבדתם כמו מטורפים, חייתם בצמצום ובסוף הצלחתם לקנות בית ישן בשכונה רעועה. כל הכבוד. סביר להניח שבמשך 12 השנים הללו חגגתם חתונה והבאתם ילדים (אנחנו אוהבים ילדים) וילדים כפי שלא ידוע לכם זה כסף, אם התחתנתם אז בטח גם קניתם בית שזה ריבית השווה לשיווי הבית.
עכשיו, בוא נגיד שאתם אנשים צעירים ומצאתם באינטרנט מגוון הצעות עבודה בחו"ל. מצאתם הצעת עבודה בחו"ל שקסמה לכם ונסעתם, אתם רווקים ומאושרים ללא התחייבויות ללא עקבות, באתם לעבוד אתם מרוויחים במינימום 15,000 ₪ (בגלל שזה אירופה), ההוצאות שלכם הם מינימאליות. וכך, אחרי 3 שנים בלבד אתם מגיעים לסכום של 540,000 ₪. ב - 3 שנים אתם חוסכים מה שאבא שלכם חוסך ב - 12 שנה. אם זו לא סיבה טובה מספיק למצוא עבודה בחו"ל - תמשיכו לקרוא.
אחרי צבא ולפני טיול - עבודה בחו"ל
אין כמעט בחור, או בחורה ישראלים שלא נסעו, שלא רצו לנסוע, או שלא עבר להם בראש (ובסוף לא הסתדר) לעלות על טיסה ולמצוא עבודה בחו"ל. ישראלים הם חבר'ה הרפתקנים, שאפתנים, אמיצים ועצמאיים (בייחוד בגלל הצבא) בעיקר החבר'ה הצעירים אחרי צבא שמרגישים כי הם צריכים לפרוק עול ולטוס למזרח או לכל מיני מדינות נידחות.
עבודה בחו"ל היא בהחלט אופציה טובה, המשלבת גם את החוויה וגם את הכסף לחוויה נוספת ועתידית. בכלל יש מין קונצנזוס מאוד ברור של תהליך: חיים, תיכון, צבא, עבודה בחו"ל, טיול בחו"ל ואז לימודים אקדמיים.
עבודה בחו"ל - להכיר את עצמנו
רבים יאמרו כי החלק הנסתר של שינוי אווירה נמצא ברצון האמיתי שלנו לעצור לרגע את המרוץ שאנו חיים בתוכו, לקחת פסק זמן ולהכיר את עצמנו טוב יותר. הרבה אומרים כי לטוס למדינה אחרת זו בריחה אבל זה בדיוק ההיפך. מדינת ישראל היא סיר לחץ, במשך כל החיים אנחנו נתונים ללחצים של החיים הכובלים אותנו בתוך מסגרות מחייבות ולוחצות: משפחה, בית ספר, בגרויות, צבא, מדינה.
כתוצאה מכך, רבים מרגישים חוסר מיצוי, תסכול גבוה, בלבול ואכזבה. בגיל עשרים אכן הגענו לגיל בו אפשר לקחת את החיים שלנו בידיים ולהחליט שלא מחליטים, ושאנו לוקחים פסק זמן מהחיים ומהמרוץ המטורף שלנו להשיג ולרצות.
בפעם הראשונה אנו עושים משהו מתוך ידיעה ומודעות עצמית ומקבלים אחריות על חיינו, בזכות עצמנו. כאשר מוצאים עבודה בחו"ל לרוב מגלים שאנחנו ברשות עצמנו, לא יכולים להסתתר מאחורי שום דבר, כי אין לנו מאחורי מי להסתתר.
רק בארץ אחרת, רחוק מהחיים ה"אמיתיים" ניתן להתחבר ולהיות פעם ראשונה אנחנו באמת וזה כולל גם לדאוג לעצמנו, לפרנס את עצמנו, לקבל החלטות גם אם הם שגויות וללמוד מהן. להתנתק מההווי השגרתי והמוכר מהחדשות המתסכלות, מהשליטה של כולם בנו.
עבודה בחו"ל לרוב זוכה בתמיכתם של חברים, הם לרוב יאמרו לכם - "לא תהיה עוד הזדמנות אחרת". ההורים נוטים להיות מודאגים יותר ולחשוש, שמא עבודה בחו"ל תסיט אתכם ממסלול החיים שהיה מקובל כשהם היו צעירים ולא תהפכו לרופאים, או עורכי דין.