כל מה שצריך לדעת על עייפות כרונית...

עייפות ממושכת וכרונית, המפריעה לתפקוד יומיומי תקין, היא תופעה שכיחה ביותר הפוגעת בכ-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה. העייפות הכרונית עלולה להתפתח כתוצאה משורה ארוכה של סיבות, פיזיולוגיות ונפשיות כאחד, כאשר נשים נוטות לסבול פי שניים מעייפות ביחס לגברים.

כמו כן, קשורה העייפות גם לתחום העיסוק ולגיל. אנשים שעובדים שעות ארוכות מדי יום ומבוגרים נוטים לסבול יותר מעייפות ביחס לאנשים צעירים שאינם מרבים לעבוד. העייפות קשורה באופן ישיר גם למצבי דיכאון ודכדוך, כאשר אנשים הסובלים מבעיה פסיכיאטרית כלשהי, נמצאים בקבוצת סיכון לפתח תסמינים מסוג זה. בנוסף לכך, העייפות היא גם לרוב אחד מהסימפטומים הבולטים המתלווים למחלות שונות.

היום ישנן שיטות שונות לטיפול בעייפות כרונית, הן במסגרת הרפואה הקונבנציונאלית והן במסגרת רפואה משלימה. את שיטת הטיפול יש לבחור לאחר אבחון מקצועי ולהתאימה למצבו האינדיבידואלי של כל מטופל.

למה אני כל כך עייף? ממה נגרמת עייפות?

מספר האנשים המתלוננים על עייפות בפני רופאיהם גדול למדי. עם זאת, אבחנה מדויקת לסיבת העייפות תימצא רק אצל כ-10 אחוזים מהסובלים מעייפות.

בין הסיבות הפיזיולוגיות לעייפות ניתן למנות: מחלות כרוניות כדוגמת מחלת לב, סוכרת ומחלת ריאה כרונית, אנמיה, מחלות סרטן לסוגיהן, זיהום כרוני שאיננו חולף, דום נשימה בעת שינה, מחלות אוטואימוניות בהן תוקפת מערכת החיסון איברים או מערכות שונות בגוף, טרשת נפוצה, תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), תת פעילות של בלוטת יותרת הכליה (היפואדרנליזם) ומחלות זיהומיות שונות כדוגמת "מחלת הנשיקה".

כמו כן, עלולה העייפות להיגרם גם ממצבי דחק חברתיים, כדוגמת לחץ בלימודים או בעבודה וגם כתוצאה ממצוקה פסיכולוגית מתמשכת. תנודות רגשיות קיצוניות, הפרעות מתמשכות בשינה והיעדר פעילות גופנית עלולים גם הם להחמיר מצבים של עייפות כרונית. "מחלת היאפים", הקרויה בהגה הרפואית, "תסמונת התשישות הכרונית" היא סיבה שכיחה נוספת להתפתחות עייפות. 

מהי תסמונת התשישות הכרונית?

תסמונת התשישות הכרונית הוגדרה כמחלה לכל דבר ועניין בשנת 1988. הסיבות להתפרצות תסמונת זו עדיין לוטות בערפל, למרות פגיעתה המשמעותית באיכות החיים של הסובלים ממנה. תסמונת התשישות הכרונית שכיחה יותר בקרב נשים, והיא לרוב פורצת בגילאים שבין 20 ל-40.

השם "מחלת היאפים" הוצמד לתסמונת זו ללא כל הצדקה, שכן, לא נמצאו כל מאפיינים סוציו אקונומיים קבועים בקרב הלוקים בה. לתסמונת התשישות הכרונית ישנם כמה תסמינים בולטים: עייפות כרונית הנמשכת לפחות חצי שנה, שלא הייתה קיימת קודם, איננה קשורה במאמץ גופני, איננה חולפת לאחר השינה, אין לה כל הצדקה רפואית והיא פוגעת מאוד בתפקוד היומיומי.

לתסמונת התשישות הכרונית ישנה שורה של סימפטומים, כדוגמת: כאבי שרירים, שינה שאינה מקלה על תחושת העייפות, ירידה בריכוז ובזיכרון, כאבי מפרקים, תשישות גדולה בתום פעילות גופנית הנמשכת לעיתים אפילו 24 שעות, כאבי ראש, כאבי שרירים, נפיחות בבלוטות הלימפה, גלי קור וכאבי גרון. מבחינת הטיפול, עדיין לא נמצאו שיטה או תרופה שיעלימו לחלוטין את התסמונת.

מסיבה זו, מטרתו של הטיפול הקיים היום היא לשפר את המצב והקיים, להפחית את הסימפטומים ולאפשר לחולים לנהל אורח חיים פחות או יותר תקין. תזונה נכונה, הקפדה על פעילות גופנית וטיפול נקודתי בכל אחד מהסימפטומים מובילים לרוב לשיפור ניכר במצבם של הסובלים מתסמונת התשישות הכרונית.

קיראו בהרחבה על: הפרעות מצב רוח אצל ילדים ובני נוער

עייפות כתוצאה מסיבות נפשיות

עייפות כרונית היא פעמים רבות גם תוצאה ישירה ועקיפה של בעיות נפשיות שונות או הפרעות פסיכיאטריות. במקרים בהם העייפות מתפתחת כתוצאה מבעיות נפשיות, לרוב לא ניתן למצוא לה הסברים פיזיולוגים מניחים את הדעת.

כמו כן, במקרים רבים העייפות הכרונית הנפשית היא עמוקה וחמורה יותר מעייפות שמתפתחת כתוצאה מסיבות נקודתיות אחרות. דיכאון מתמשך, לחץ נפשי, התקפי חרדה או פאניקה ולעיתים גם מחלת נפש הם כמה מהסיבות הנפשיות העלולות לגרום להתפתחות התסמינים.

הטיפול בעייפות שמקורה בבעיות נפשיות, עתידה להתבצע לאחר אבחנה אצל פסיכיאטר מומחה ובהתאם למצבו של המטופל.

טיפול תרופתי נגד דיכאון עשוי פעמים רבות להעלים את העייפות הכרונית ועימה גם את הסימפטומים האחרים של הדיכאון.

כמו כן, גם טיפול פסיכולוגי, כדוגמת טיפול קוגניטיבי התנהגותי לרוב מוביל לתוצאות טובות ומעלים את הבעיות הנפשיות ועימן את העייפות המטרידה.

במקרים מסוג זה הנגרמים כתוצאה מתנאים חברתיים שוחקים, כדוגמת לחץ בעבודה, מומלץ לעיתים פשוט לשנות את סביבת העבודה או לארגן נכון יותר את סדר היום.  

שיטות הטיפול בעייפות כרונית

היום קיימות שיטות שונות לטיפול בעייפות כרונית, ברפואה הקונבנציונאלית וגם ברפואה האלטרנטיבית. שיטות אלה צריכות להיות מותאמות הן לסיבות להתפתחות העייפות והן למצבו הגופני והנפשי של המטופל. השלב הראשון בבחירת שיטת הטיפול המתאימה הוא שלב האבחון.

בשלב זה לרוב יבקש הרופא לערוך בדיקות שונות העשויות לשפוך אור על הסיבה לעייפות. ספירת דם, תפקודי כבד, ברזל בדם, שקיעת דם, תפקודי כליה, בדיקת TSH לבחינת תפקוד בלוטת התריס, גלוקוז ואלקטרוליטים הן כמה בדיקות נפוצות בהקשר זה.

לעיתים נדרשת גם בדיקת שתן לחלבון, שריכוז גבוה שלו עלול להעיד על מחלות כרוניות. בדיקות סרולוגיה נעשות במקרים של חשש מפני זיהומים או מחלת הנשיקה. לאחר הבדיקות, אם התגלתה הסיבה הפיזית לעייפות, היא תטופל בהתאם לכך.

טיפול תרופתי, תזונה נכונה, תוספי ויטמינים או מינרלים ופעילות גופנית סדירה הם כמה מהטיפולים הנפוצים במקרים אלה. כמו כן, היום ישנן מרפאות ייעודיות המתמחות בטיפול בעייפות הכרונית.

לסיכום, עייפות כרונית היא תופעה נפוצה למדי, הגורמת לתחושת חוסר נוחות, תשישות וקושי בניהול אורח חיים שגרתי ותקין. העייפות מתפתחת כתוצאה מסיבות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות שונות, כדוגמת: מחלות כרוניות, דיכאון מתמשך ותסמונת התשישות הכרונית.

היום ישנן שיטות שונות לטיפול בעייפות כרונית, המותאמות לכל אדם בכל מצב בריאותי (כמעט) ולאחר אבחון מדויק של מצבו. במידה ואתם חווים תחושת עייפות כרונית, יש לתת על כך את הדעת ולא להזניח את הקושי ותסמיניו. איתור הבעיה במועד עשויה למנוע אי-נוחות מתמשכת ואף גורמי סיכון משמעותיים.

קיראו בהרחבה על: התמכרות לסמים