הפרופיל האמיתי של אחמדינג'ד - הרנסאנס האסלאמי?

הכותב, גל מוטאי, עלה מאיראן בשנת 1987.

סיפור אישי קצר

בתחילת שנות השמונים, בשלהי מלחמת איראן – עיראק ובעוד שהמהפכה האסלאמית מנסה עדיין לבסס את שלטונה בכל המחוזות באיראן באמצעות כוחות בסיג' (גייסות) במקביל למלחמה,  הייתי תלמיד חטיבת הביניים בשם נואב סאפאוי בעיירה קטנה (באזור בעל רוב סוני).

בבית ספר זה למדנו יחד עם תלמידים מוסלמים ממוצא סוני (בעוד השיעים במיעוט) אשר נחשבו במדרג הסולם החברתי ברמה הנחותה יותר ואף ניתן היה להגדירם כמיעוט נרדף למרות היותם רוב באזור זה.

בחטיבה היה לי חבר (מוסלמי סוני) מאד קרוב, בשם ג'לאל מוחמדי איתו הייתי חבר עוד מימי ביה"ס היסודי. שררה בינינו חברות מאד קרובה שבאה לידי ביטוי בכך שאת מרבית זמננו בילינו יחד. למדנו יחד בבית ספר ולאחר שעות הלימודים, אכלנו יחד , צפינו בתוכניות הטלוויזיה יחד, וכך גם כששיחקנו כדורגל. ניתן לומר שלמעשה גדלנו יחד במשך שנים.

באחד הבקרים, באמצע שנת הלימודים של שנת 1984 הגעתי לבית הספר ופגשתי את ג'לאל, ניגשתי אליו על מנת לומר לו שלום וראיתי שהוא מתחמק ממני. תהיתי אם הוא ראה אותי, וכשנכנסתי לכיתה המתנתי לו כדי להיפגש איתו. מכיוון שהוא לא היגיע לכיתה, הבנתי שהוא עבר לכיתה מקבילה אחרת. 

ראוי לציין כי השלטונות, במסגרת כפיית ערכי המהפכה, העבירו מורים שיעים מאזורים שיעים לאזורים סונים. בין היתר נהגו כך כדי להמיר את דתם של הסונים ולהפכם לשיעים.

היות וכילד הייתי מאד קשור לחברי ג'לאל, החלטתי שאני רוצה לברר במה מדובר. בהפסקה מיד לאחר השיעור, פניתי אליו שוב, אלא שהפעם החלטתי שאני לא מאפשר לו להתחמק ובאתי מולו במטרה ללחוץ לו את היד.

ניגשתי אליו, אמרתי לו שלום וראיתי שהוא לא מושיט לי יד. כיוון שכך, שאלתי אותו אם קרה משהו, והאם פגעתי בו בדרך כלשהי. בשיחה קצרה שהתפתחה בינינו, הוא אמר לי שהוא "התאסלם", וכמוסלמי שיעי אסור לו ללחוץ יד ליהודים כי הם טמאים. מאותו יום נפרדו דרכינו ועד עלייתי ארצה בשנת 1987 היינו חולפים אחד על פני  השני תוך התעלמות מוחלטת.

קשה לי לתאר במילים את עוצמת העלבון, ואת עוצמת הפגיעה בכבודי כאדם. לא האמנתי שיכול להיות מצב שבו חברי הקרוב ביותר (למרות היותו מוסלמי) יפגע בי בצורה כה קשה.

זה היה הרגע שבו הבנתי את כוחה העצום של הגזענות הנובעת מרקע דתי. אולם עלבוני הוא איננו הסוגיה העומדת לדיון במאמר קצר זה, אלא הניסיון להבין כיצד פועלים הכוחות המונעים משיקולי דת, בתוך העולם המוסלמי ומהו תפקידה של איראן בסוגיה זו. לדעתי מן הראוי היה להקדיש מאמר קצר לשם הבנת עולם מורכב זה, היות ובדרך כלל הוא מוצג בפנינו באופן שטחי.

העולם המוסלמי

כידוע בעולם המוסלמי קיימים שני זרמים עיקריים.  הסונים, שהם הרוב בעולם המוסלמי והשיעים, שהם מיעוט המרוכז באיראן, עיראק, דרום לבנון ועוד כמה אזורים קטנים במזה"ת.

המיעוט השיעי בז לרוב הסוני באופן מוחלט. השיעים לא רואים בסונים מוסלמים. על כך אוכל להעיד בהיותי ילד שגדל בתוך אוכלוסייה סונית והיה עד לניסיונות לאסלם את האוכלוסייה הסונית או במילים אחרות להפוך את הסונים לשיעים.

בזיכרוני אני עדיין מעלה את אותן הסתות ברדיו ובטלוויזיה כנגד הסונים בשעה שהמיעוט היהודי לא נפגע ברכוש או בנפש.

כך אני עדיין זוכר גם את ההסתות כנגד המדינות הערביות בקרב האוכלוסייה השיעית והשנאה הגדולה אותה פיתחו כלפי הפלסטינאים שבעיניהם היו רופסים, וכיוון שהיו סונים וזאת בהשוואה למאבק של השיעים בדרום לבנון נגד ישראל.

בכל שיח ציבורי בשלהי המהפכה האסלאמית, מצטיירת האוכלוסייה השיעית כאמיצה. אני זוכר את האבחנות שהיו עושים בין היהודים כעם והעובדה, כי יש מצווה באיסלאם לפיה יש לשמור על היהודים כמיעוט ולא לפגוע בהם בשום אופן, לבין המדינה הציונית הכובשת והעושקת את העם הפלסטינאי. מדינה שיש להשמידה ולמחוק אותה מעל פני האדמה.

איראן ושאר העולם הערבי

אז מעניין מה קרה לאחמדינג'אד? מה קרה לאיראן בשנים האחרונות? איך פתאום הפכו האיראנים לתומכי העם הפלסטיני, למרות ההסתות והגידופים הקשים כלפי הפלסטינאים וכלפי העולם הערבי לאורך השנים, בייחוד מאז המהפכה האסלאמית.

ראוי כאן להזכיר, כי קיים באיראן מיעוט ערבי שמדוכא על ידי השלטון בצורה קשה. ישנם דיווחים על חקירות קשות שכוללות עינויים שמבצע המודיעין האיראני כלפי האוכלוסייה הערבית, על מנת לדכא כל שאיפה לאיחוד עם עיראק או קבלת עצמאות בדרך כלשהי.

אם כך, כיצד ניתן להסביר את הסתירה הזו: מחד שנאה ובוז עמוק כלפי העולם הערבי והסוני, מאידך התמיכה הבלתי מסויגת בפלסטינאים והניסיונות ליצור קואליציה עם העולם הערבי כנגד ישראל וכנגד המערב כולו.

מדוע האיראנים מנסים להסתיר את השנאה העזה שלהם כלפי העולם הסוני והערבי? כאן אנסה להעיר את עיני הקורא באמצעות השאלות שלהלן:

האם זה סוד שאיראן מנסה להיהפך למעצמה עולמית ולהפיץ את המהפכה האסלאמית לעולם כולו? האם איראן יכולה להיהפך למעצמה ללא תמיכה של הערבים שהם הרוב בעולם המוסלמי? כיצד ניתן לקבל את התמיכה הזו, אם לא באמצעות הפצת שנאה כלפי ישראל, כלפי הציונים העושקים את העם הפלסטיני ומחללים את קודש הקודשים של העולם המוסלמי - מסגד אלאקצה? 

מדוע ניתן לראות מידה מסוימת של שיתוף פעולה במשחק הזה בין האיראנים, "השיעים הנשגבים" לבין הפלסטינאים "הסונים הכופרים"? אולי משום האינטרסים ההדדיים של האיראנים והפלסטינים, או משום ניצול מצוקת הפלסטינאים המשוועים לעזרה בשל בידודם הבינלאומי שממנו הם סובלים בשנים האחרונות, לצרכיה של איראן.

על סמך האירועים בשנים האחרונות, קשה לקבוע את מידת ההצלחה של האיראנים ביצירת ההגמוניה שהם מנסים ליצור. אולם מידת ההצלחה של האיראנים תהה כזו או אחרת, אינה פותרת את העולם  מלתת את הדעת לפעולות שיש לנקוט על מנת לנטרל את שיתוף הפעולה שהולך ומתהדק בין איראן לבין הגורמים הקיצוניים במזה"ת.

הרנסאנס האסלאמי?

מעט היסטוריה לצורך הבהרה: כידוע, לאורך ההיסטוריה מתנהלות מלחמות גלויות וסמויות בין אסלאם לנצרות (כולל גם בימים אלה), ובמסגרת מלחמות אלו פעם ידה של האסלאם על העליונה ופעם ידה של הנצרות.

בעוד שבאמצע האלף הקודם, בעת שהמוסלמים ובכלל זה האימפריה העותומנית, שלטו במשך מאות שנים במזה"ת ובחלקים גדולים של אירופה, הרי שלקראת סוף האלף השליטה התפוגגה, ותחת עיניהם הרדומה של הסולטאנים, התרחשה תחייה מחודשת של העולם הנוצרי (הרנסאנס), דחקה את העולם המוסלמי לאחור ויצרה הגמוניה נוצרית באירופה ובעולם כולו.

מדוע תחייתו מחדש של העולם הנוצרי הצליחה? הסיבה לכך לדעתי נעוצה בעובדה שהמעצמות המערביות שצמחו, נהגו בחכמה בשעה שהמתינו בסבלנות עד שהאימפריה העותומנית הגוססת, תיהפך לגוויה באופן מוחלט, ורק אז בתחילת המאה הקודמת עם תחילת מלחמת העולם הראשונה העזו לפרק את האימפריה העות'מנית ולהביא קץ להגמוניה האסלאמית בעולם.

מכאן נובעת השאלה, האם מתרחשת כיום, תחת עיניו הרדומות של העולם הנוצרי רנסאנס אסלאמי? האם הגלגל מסתובב בכיוון ההפוך ובעוד שאירופה, ארה"ב והעולם המערבי נרדם לאט לאט, באופן כזה שהאוכלוסייה במדינות המערב מזדקנת וכל משפחה מונה זוג הורים וילד אחד או שניים מקסימום, אוכלוסיית המדינות המוסלמיות צומחת וגדלה בקצב מסחרר.

זאת, בנוסף להגירה העצומה של המוסלמים לאירופה וארה"ב, מה שמביא לידי כך שהם משתלטים מבפנים על העולם המערבי. האם אנו עדים לתהליך הפוך? האם המעצמות המערביות גוססות באופן כזה שהאיראנים מסכנים את קיומן ועלולים להביא לקיצן??

לטעמי, עדיין ניתן לומר שהמעצמות המערביות עדיין מספיק חזקות אל מול מעצמות ערביות - ומוסלמיות הצומחות לנגד עינינו.

לדעתי, אחמדינג'אד ברוב טיפשותו וחוסר הבנתו את הכוחות הפועלים בעולם יכול להביא לדחיית הרנסאנס האסלאמי על ידי התגרותו במעצמות המערב שהחלו ממילא, להיכנס לתרדמת עמוקה.

הייתי אומר, שהוא לא הגורם המתאים ליצירת ההגמוניה המוסלמית בעולם, משום שהוא חלק מהזרם שמהווה מיעוט בעולם המוסלמי והוא אף מהווה איום על העולם הזה.

הוא צריך להבין, שרוב המדינות הערביות מפחדות ממנו והן עוד עשויות להתנגד לו תוך יצירת קואליציה עם המערב, זאת בכדי להדוף את איומיו. לאור זאת, ובשלב זה של היסטוריה, אני מסופק לגבי אפשרות התרחשותו של הרנסאנס האסלאמי וסיכויי הצלחתו.

מדוע למרות זאת, אני סבור שהוא עלול לעשות את הטעות המרה? על מנת לתת תשובה לשאלה זו, יש להתקדם צעד נוסף בהבנת עולמם של האיראנים כעם ולשם כך חשוב לחדד את ההבדלים בינינו לבינם.

סיפור אישי קצר על מנת להבהיר את הסוגיה:  אני עדיין זוכר מימי ילדותי את התהלוכות של השיעים בחוצות העיר בטקסי ה"אשורה", בהם הנוכחים היו מכים את עצמם עד זב דם. זאת בעוד שאני כילד יהודי הייתי בהלם מעצמת ההתרחשות הבלתי רגילה.

הורים רבים היו משתתפים בתהלוכה עם ילדיהם, כשבמהלכה היו גורמים לחתכים בראשם  שלהם ושל ילדיהם. אני הייתי מגדיר את האירועים האלה כ-"תהלוכות מדממות", שמהן ניתן ללמוד המון על התרבות ועל השקפת העולם השיעי (סוגיה שראויה לדיון נפרד במסגרת מאמר נוסף).

אלה היו הרגעים שבהם הייתי מודה לאל שלא נולדתי להורים כאלה. אלה היו הרגעים שבהם הייתי מודה לאל שנולדתי יהודי. אני עדיין זוכר גם את הגיוסים ההמוניים למלחמה נגד "הכופר הסוני", אשר במהלכם היו מגייסים גם נערים בני 14-15 והיו מובילים אותם לקו הקדמי של המלחמה, ללא הכשרה מינימאלית של שימוש בנשק.

זאת ועוד, השלטונות היו משדרים בגאווה תמונות מהמלחמה בהן ילדים אלה מניפים את הנשק במקום לירות בו, צועקים "אללה ואכבר" ורצים בשדה הקרב, תוך שרבים מהם נהרגים אל מול מכונות המלחמה העיראקיות.

אני עדיין זוכר את השירים בעלי המסר של גאווה ואומץ לעם האיראני, אשר חודרים למוחו של כל אדם שפוי והופכים אותו ללא שפוי לחלוטין. לדעתי האיראנים שברו את עיראקים מוראלית ובכך ניצחו את המלחמה ללא אמצעים צבאיים, שכן הצבא האיראני היה מפורק כמעט לחלוטין אחרי המהפכה.

מה יקרה בעתיד?

מה ניתן ללמוד מהזכרונות הללו? ניתן ללמוד, שבעוד שהקרבת החיים בעיניהם היא ערך עליון, עפ"י הדת היהודית, החיים הם הערך העליון. 

ניתן לומר, שבלתי אפשרי להכריע או להרתיע את העם הזה באמצעות  מלחמה או איום במלחמה. זאת כיוון שכבר ראינו שעפ"י דפוסי ההתנהגות של השיעים, לא רק שהם לא פוחדים למות אלא שהם חפצים לעשות זאת למען "קדושתו של אללה". 

מה עושה העולם? האם ניתן להשוות את התנהלותו של אחמדינגאד להתנהלותו של נפוליאון שגם הוא רצה להקדים מהלכים היסטוריים בטרם הגיע זמנם, (למרות הדמיון העז בין שני האישים)? לעניות דעתי, מדובר בכללי משחק שונים, היות ועיקר הבעיה היא סביב כלי נשק קטלני מסוג חדש, והוא הנשק הגרעיני. 

מוכרחים להבין את המשמעות של איראן גרעינית. האם איראן כזו עלולה להוות סכנה קיומית לישראל? התשובה לשאלה זו איננה חד משמעית. לא ניתן לדעת את המשמעות של איראן גרעינית, וכל מי שמנסה לקבוע בעניין זה מסמרות, או שהוא  סתם דמגוג, או שהוא לא מבין את הפוליטיקה העולמית והמקומית.

אולם לגבי ההשלכות על העולם, אין ספק שצריך לתת עליהן את הדעת, משום שההשלכות הן אם לא על כל העולם המערבי אז לפחות על אזורנו . אין ספק, שההגמוניה המערבית באזורנו בסכנה ממשית.

יחד עם זאת, קשה לי להאמין שהעולם המערבי מוכן לוותר על שליטתו במזרח התיכון נוכח תלותו בנפט שמופק באזור, וגם נוכח העובדה שכמעט כל מדינות האזור אינן מעוניינות בהגמוניה השיעית.

לסיום, אני מודע לעובדה שלא מיציתי את כל הסוגיות העולות מתוך המאמר. אולם, חשוב להבהיר, כי מטרת המאמר הייתה לחשוף חלק מכוחות הסמויים הפועלים בעולם הערבי והמוסלמי.

גם אם לא ניתן במאמר כה קצר למצות את כל הסוגיות, כולי תקווה,  שבעתיד אקדיש מאמרים נוספים, אשר יבהירו סוגיות נוספות בעולם הפוליטי שבו אנו חיים בעת הזו.

המאמר נכתב ע"י: גל מוטאי שעלה מאירן לישראל בשנת 1987