רשלנות רפואית בטיפול בקשישים ובני גיל הזהב

מבין כלל אירועי הרשלנות הרפואית המתגלים בתחומים שונים, דומה כי רשלנות בטיפול בקשישים הינה בעלת השלכות גם ברובד המוסרי וגם במישור ההומניטארי.

טענה מרכזית המועלית במסגרת תביעות המוגשות בתחום זה, הינה כי מערכת הבריאות נוהגת איפה ואיפה במתן טיפול רפואי לקשישים, ביחס לטיפול הרפואי לו זוכה האוכלוסיה הצעירה.

בתיקים מסוג זה ינסו התובע, בני משפחתו, הדוברים בשמו וכמובן עורך דין המייצג אותו, לשכנע את בית המשפט כי מקור הרשלנות טמון בזלזול והקלת ראש בטיפול הרפואי, שניתן לניזוק - בן גיל הזהב.

בהתאם למדיניות בלתי כתובה, מערכת הבריאות והממסד הרפואי חוסכים טרחה ומאמץ בניסיון לאתר את הבעיה הרפואית, ממנה סובל הקשיש ולהתאים את הטיפול הנדרש. התפיסה המנחה היא, כי תוחלת חייו של המטופל המבוגר קצרה ולפיכך אין טעם להקדיש עבורו זמן ומשאבים.

הפער בין הטיפול הרפואי המוענק לצעירים לעומת זה הניתן לבני גיל הזהב, דומה להבדלים המהותיים בטיב השירות המתקיימים בין רפואה פרטית לרפואה ציבורית. בשני המקרים מדובר בהעדפת הנמצאים בעמדת עליונות -  בין מטעמים כספיים, כאשר מי שידו משגת זוכה לקבלת טיפול רפואי איכותי ובין מחמת גיל - שעה הצעירים נהנים מטיפול רפואי אופטימאלי. 

מקרי רשלנות רפואית בטיפול הניתן לקשישים ובני גיל הזהב

• הפרת דרישת הסכמה מדעת המעוגנת בחוק זכויות החולה - אי הצגת הסיכונים והסיכויים, הכרוכים בהליך הרפואי טרם ביצועו, לרבות פירוט בפני הקשיש אודות חלופות טיפול אפשריות

• אי לקיחת אנמנזה כנדרש - בכלל זה: התחקות סבלנית אחר רקע רפואי אישי ומשפחתי של הקשיש, היסטוריית מחלות וטיפולים שעבר והימנות על קבוצת סיכון מסוימת; זלזול בתלונות החולה על מיחושים; חוסר התרשמות ישירה של הרופא לאיתור תסמינים גופניים וכד'

• אי הפניה לבדיקות ובירורים רפואיים נדרשים -  בסיסיים ומקיפים בהתאם לצורך

• פענוח רשלני של ממצאי הבדיקות, אשר הוביל לאבחון מוטעה של המחלה

• חוסר אבחון, אבחון מאוחר או שגוי של הבעיה הרפואית, ממנה סובל הקשיש. עקב כך, השהיית הטיפול או מתן טיפול בלתי מתאים בנסיבות המקרה, אשר החמירו את מצבו הרפואי של הקשיש והסבו לו נזק גופני

• רשלנות רפואית במתן טיפול רפואי לקשיש בכל תחום, תוך הפרת חובת הזהירות הנדרשת מהרופא המטפל וסטייה מסטנדרט הרופא הסביר, המצופה ממנו בתחום התמחותו

• רשלנות בהתאמת טיפול תרופתי -  בהיבט סוג התכשיר, מינון, רגישות המטופל לחומר הפעיל וכדומה

• אי עריכת מעקב תקופתי אחר החולה וזימונו לבדיקות יזומות מעת לעת. 

עילות יחודיות נגד רופאים המטפלים בקשישים ובני גיל הזהב

פרט לעילות הכלליות לעיל, מועלות במקרי רשלנות רפואית נגד קשישים טענות לגבי התנהלותה הכללית של מערכת הרפואה בארץ, אשר אינה מנהלת מאבק נחוש על חייהם ובריאותם של קשישים. מדי שנה מובילה תופעה זו להזנחת מצבם הבריאותי של קשישים ולפטירת חלקם עקב כך. 

אוזלת היד מתבטאת באי עשיית מאמץ מירבי לטיפול בחולה הקשיש, לרבות הסתפקות בהתרשמות הרופא המטפל וחוסר הפנייה לרופא מומחה בתחום הרלוונטי או קיום התייעצות עם מספר רופאים נוספים, התעלמות מתלונות הקשיש על כאבים וכן גילוי חוסר סבלנות כלפיו במתן הסברים אודות הליכים רפואיים ומענה על שאלות. לעיתים מגיעה הגישה המזלזלת עד כדי התייחסות בוטה ושימוש בלשון פוגעת.

הקו המנחה בפסיקת מערכת המשפט במקרים אלה הינו צידוד בעקרון קדושת החיים. זאת, בין אם הרשלנות הרפואית בטיפול בקשיש הובילה למותו ובין אם לגרימת נזק רפואי, תוך קריאה לכיבוד ערך חייו אף של קשיש, השוכב על ערש דווי ועשיית מירב המאמצים להחלמתו.

בהיבט זה נסמכות הערכאות על אחד מנדבכי היסוד של שבועת הרופאים: "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם גר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד".

המאמר נכתב ע"י אתר malpractice שהנו מאגר המידע המשפטי הגדול בישראל ומפעיל פורום רשלנות רפואית בניהול עורכי דין ומומחים בנושא זכויות החולה.