הפרעה דו קוטבית Bipolar Disorder

מחלה האופיינית לאנשים יצירתיים, המתאפיינת במעבר בין מצב של התרוממות ואופוריה לבין דיכאון קיצוני; סכנת ההתאבדות היא גבוהה ביותר.

הפרעה דו קוטבית או מאניה דיפרסיה (Bipolar Disorder) – היא מחלה כרונית שמתאפיינת בשינויים קיצוניים במצב הרוח, מהתרוממות (מאניה) לדיכאון קיצוני. שכיחותה היא כ-1% מהאוכלוסייה, ובמחקרים נמצא שהיא נפוצה יותר בקרב אנשים יצירתיים. היא נפוצה באותה מידה בגברים ובנשים.

לכמחצית מהחולים יש לפחות הורה אחד שלוקה בהפרעת מצב רוח כלשהי, לרוב דיכאון מג'ורי. שיעור האובדנות בהפרעה זו הוא גבוה מאוד – קרוב ל-30% מהחולים מנסים להתאבד במהלך חייהם.

תסמינים - מהי מאניה?

מצב מאני של "היי" מוגדר כשאדם מצוי במשך שבוע לפחות במצב רוח מרומם, אופטימי ואף אופורי, ומפגין עליצות תמידית. זהו אינו מצב טבעי של עליצות ("לקום על צד ימין"), אלא התרוממות חסרת שליטה החורגת מכל פרופורציה הגיונית, ולחלוטין אינה תואמת את מצב העניינים בסביבתו.

למרות חוסר ההיגיון בהתנהגות זו, אדם כריזמטי אף עשוי לסחוף אחריו אנשים נוספים למצב רוח אופורי. לחלופין, ולעתים בו בזמן, הוא עשוי גם לגלות נטייה לרוגז, תוקפנות וזעם, בייחוד אם מנסים להתעמת איתו.
 
כמובן, יש להיזהר מקביעה שכל אדם שנראה שמח באופן יוצא דופן שרוי בהתקף מאני. לכן, כדי שניתן יהיה לאבחן מצב מאני, על האדם להציג, מלבד מצב רוח מרומם, לפחות שלושה מתוך שבעת התסמינים הבאים:

• ערך עצמי מנופח שיכול להיות מלווה במחשבות שווא של גדלות ("יש לי כוחות על טבעיים", "אני אציל את העולם" וכדומה)

• מרץ רב, וירידה בעייפות ובצורך בשינה

• דברנות יתר וצורך לדבר כל הזמן

• מעוף מחשבות (לחץ של מחשבות שהרצף ביניהן ברור אך אינו בהכרח קשור לנושא), או תחושה של החולה ש"המחשבות דוהרות"

• הסחת דעת מכל גירוי קל (ביטוי של מאפיין זה יכול להיות התפעלות מוגזמת מפרטים קטנים ושוליים כגון צורה וטקסטורה של חפצים)

• הגברה בפעילות - אי שקט, הימצאות בתנועה בלתי פוסקת ועלייה בפעילות החברתית ובפעילות המינית (מוכרים למשל סיפורים על עקרות בית שמנקות את הבית במרץ כבר בשלוש לפנות בוקר)

• מעורבות יתר בפעילויות מהנות שיש להן פוטנציאל לתוצאות מכאיבות, כמו בזבוז כספים לא מבוקר ולא הגיוני, השקעות כספיות בעסקים חסרי שחר או מתירנות מינית מוגזמת. החולה עשוי לתכנן תוכניות רבות ושונות, ללא גבולות ומעצורים, ולעסוק בתחומים רבים, בהם כאלה שאין לו ידע ומיומנות בהם

ככל שהמצב המאני נעשה סוער ומתקדם יותר, הוא יתאפיין בתסמינים המזכירים מצב פסיכוטי – שיפוט לקוי עד כדי אובדן שיפוט, ומחשבות שווא. ככל שהמרכיב הפסיכוטי משמעותי יותר, גדל הסיכון לחולה, שעלול להגיע למצב של בלבול, הזנחה עצמית, או לחלופין – תוקפנות ואף אלימות.
 
ברוב המקרים, אדם במצב מאני לא יראה עצמו כסובל (ואף להיפך - הוא ייהנה מאוד ממצבו). עם זאת, עקב התנהגותו החריגה והביזארית, תפקודו בחברה ובעבודה בהכרח נפגע משמעותית, מה עוד שבדרך כלל, גם האנשים שסביבו נפגעים מהתנהגותו החריגה והאלימה לעתים, והוא עצמו אינו מודע להרס שהוא זורע. בנוסף, מצב מאני מהווה מקדם סיכון גבוה להיקלעות לצרות כלכליות, להסתבכות עם החוק או לכדי התמכרות לסמים ולאלכוהול.

מהלך המחלה - Bipolar Disorder

הפרעה דו קוטבית מתפרצת לראשונה בדרך כלל בין גיל 15 ל-30, במקרים רבים אחרי אירוע דחק משמעותי. היא מתפתחת במתכונת של גלים חוזרים, של התקפי מאניה ואחריהם התקפי דיכאון, שעוצמתם אינה נופלת מעוצמת המאניה שקדמה להם. בין התקף להתקף יש תקופות החלמה ורגיעה, שבמהלכן, בדרך כלל, החולה חוזר לתפקוד רגיל ותקין.
 
חלק מהחולים יחוו, לפחות בתחילה, התקפי מאניה בלבד, ללא דיכאון, אך בכל מקרה, הם יאובחנו כלוקים בהפרעה דו קוטבית, משום שהניסיון המצטבר מלמד כי ברוב המקרים, בסופו של דבר יובילו גלי המאניה גם לדיכאון.

הדיכאון יכול להחמיר עם ההבנה הפתאומית של החולה את המשמעות וההשלכות של התנהגותו הבלתי מרוסנת שלו בעת הגל המאני. עם הזמן, הולכת תדירות ההתקפים ועולה, כשבדרך כלל אחרי ההתקף השישי חלה התייצבות – התקף כל שישה עד תשעה חודשים. מספר ההתקפים ותכיפותם משפיעים על איכות חיי המטופל ועל מידת שיתוף הפעולה שלו בטיפול.
 
השלב המאני מתחיל בדרך כלל בצורה פתאומית וחזקה, אך יכולה להיות גם התחלה מתונה יותר, כשהתסמינים מחמירים במשך כמה ימים. בסיוע תרופתי, הגל החריף יכול לחלוף בתוך שבועיים עד חודש, אך ללא טיפול, הוא יכול להימשך גם כמה חודשים לפני שיחלוף באופן ספונטני. הגל הדיכאוני מתחיל בדרך כלל בהדרגתיות ואיטיות, ויכול להימשך שבועות רבים, שבהם מופיעים תסמיני דיכאון מלווים בחרדה ובתלונות על כאבים.
 
ישנם מקרים קשים ויוצאי דופן, שבהם תסמיני מאניה ודיכאון מופיעים יחדיו (מצב מעורב – Mixed). מצב אפשרי נוסף נקרא מחזוריות מהירה (Rapid Cycling): כשהתקפי המאניה והדיכאון חוזרים לסירוגין, עם הפוגה קצרה ביניהם. מצבים אלה על פי רוב קשים במיוחד לאיזון.
 
כשמצב של מחזוריות מהירה מופיע בגרסה קלה יחסית, של תנודות במצב הרוח בין עליצות (מצב היפו-מאני קל) למצב דיכאוני, יש המגדירים אותו הפרעה ציקלותימית. בעבר נחשב מצב זה להפרעה בפני עצמה בתחום ההפרעות במצב הרוח, או לחלופין, היו שהכלילו אותה תחת הפרעות האישיות. כיום מקובל להתייחס למצב זה כאל מאניה דיפרסיה קלה, שאינה דורשת בהכרח טיפול. מוכרים מקרים של אמנים שיוצרים במצב ההיפו-מאני אך אינם מסוגלים ליצור במצב הדיכאוני.
 
בטיפול מתאים, הפרוגנוזה (הצפי להבראה) של הפרעה דו קוטבית טובה למדי – לרוב, בין הגלים ההחלמה היא מלאה, ולא חלה ירידה תפקודית ונפשית לאורך השנים.

איך מטפלים במאניה דיפרסיה או הפרעה דו קוטבית?

טיפול תרופתי יעיל, המבוסס על מייצבי מצב רוח, מצליח במקרים רבים לשמר את איכות חייהם של החולים בין התקף להתקף, ואף למנוע את ההתקפים

מאניה היא מצב חירום הדורש התערבות דחופה, עקב הסכנה שהחולה מעמיד בה את עצמו ואת הסובבים אותו. במקרים רבים, אין מנוס מאשפוז החולה כדי למנוע ממנו לגרום לנזקים. במקרים רבים, כיוון שהחולה אינו מודע למצבו ובטוח שהוא בריא, הוא יתנגד לכל ניסיון אשפוז, ומתעורר צורך לאשפזו באופן כפוי, באישור פסיכיאטר מחוזי. האשפוז הוא לרוב קצר, וטיפול תרופתי מתאים מאפשר שחרור מהיר ומעבר לטיפול מרפאתי.
 
במרכז הטיפול במאניה דיפרסיה עומדים תכשירים מייצבי מצב-רוח, שפעולתם הביוכימית אינה מובנת במלואה, אך הם הוכחו כיעילים לדיכוי מצבים מאניים ולטיפול במצבים דיכאוניים. מייצבי המצב-רוח הישנים היו ליתיום, טגרטול ו-ולפורל (דפאלפט), ובשנים האחרונות נוספו המייצבים החדשים, ובראשם למיקטל, וכן נוירונטין וטופמקס.

תכשירים אלה ניתנים בדרך כלל במסגרת קוקטייל תרופתי הכולל גם תכשיר נוגד פסיכוזה או תכשיר נוגד דיכאון. ישנם שני תכשירים נוגדי פסיכוזה, זיפרקסה וסרוקואל, שאושרו בסל התרופות לשימוש כמייצבי מצב-רוח, לטיפול בפאזה מאנית חריפה ולטיפול אחזקתי.
 
הטיפול הפסיכולוגי התמיכתי בחולה המאניה דיפרסיה יהיה דומה למדי לטיפול הפסיכולוגי ביתר ההפרעות במצב הרוח (ראו טיפול בדיכאון), עם דגש על איתור גורמים נפשיים וסביבתיים שמחמירים את המחלה, והתמקדות בהם.