אוסטיאופורוזיס - עובדות על המחלה

אוסטאופורוזיס שפירושה המילולי הוא "עצמות נקבוביות", מכונה בעברית "דלדול עצם". זוהי מחלה המאופיינת במסת עצמות נמוכה ובהתדרדרות של רקמת העצם. ככל שהעצמות הופכות לנקבוביות ושבירות יותר, כך עולה רמת הסיכון לשברים ופגיעות. איבוד העצם הוא תהליך המתרחש "בשקט" ומתקדם בהדרגה. לעיתים לא ניתן להבחין בסימן חיצוני כלשהו ואין שום תסמינים למחלה עד שסובלים מהשבר הראשון.

שברים הנובעים כתוצאה מאוסטאופורוזיס נוטים להתרחש בעיקר בפרק כף היד, בירך ובעמוד השדרה. בטווח הקצר, שברים בעמוד השדרה (שברי דחיסה של החוליות) גורמים לכאבים עזים, והם עלולים בסופו של דבר לגרום לאבוד גובה, ובמקרים חמורים, עמוד השדרה עלול להתעקם וליצור גיבנת.

שברי ירך דורשים כמעט תמיד התערבות ניתוחית ואצל כשליש מהסובלים גורמים לאובדן היכולת לחיים עצמאיים ומצריכים מעבר למוסדות טיפוליים. שברים שנגרמו עקב אוסטאופורוזיס בקרב נשים בגילאי 45 ומעלה, אחראיים ליותר ימי אשפוז מאשר מרבית המחלות, ובכלל זה סרטן השד והתקפי לב.

הסיכון למקרה מוות כתוצאה מסיבוכים הנובעים משבר בירך זהה לסיכון למקרה מוות כתוצאה מסרטן השד בקרב נשים או סרטן הערמונית בקרב גברים.

החדשות הטובות הן שבדיקות לאיתור אוסטאופורוזיס הן מהירות, קלות ונטולות כאב, וקיימים מספר טיפולים שונים המסוגלים לצמצם את הסיכון לשבר בעמוד השדרה בשיעור של עד 65% ושם שברים שלא בעמוד השדרה בשיעור של עד 53%.

מחזור שחלוף העצם

יש להבדיל בין קליפת העצם, שהמבנה של הקשה ומוצק, לבין העצם הספוגית, הבנויה מקורי עצם דקים ששזורים ולכודים אלה באלה ויוצרים מערכת דמויית ספוג. עצם ספוגית היא המרכיב העיקרי בחוליות עמוד השידרה ובקצות העצמות הארוכות - כמו צוואר הירך וקצה האמה.

קצב איבוד העצם הספוגית מהיר פי 6 מקצב איבוד קליפת העצם במחלות השלד, ולכן החוליות, צוואר הירך וקצה האמה הם הנפגעים הראשונים בתהליך האוסטאופורוזיס.

המרכיב החלבוני של העצם בנוי בעיקר מקולגן - חלבון בעל מבנה מרחבי ייחודי, היוצר רשת שעליה מתיישבים המינרלים. המרכיב המינרלי בנוי בעיקר ממלחי סידן וזרחן. העצם אומנם נראית מבחוץ כרקמה מוצקה ויציבה, אך לכל אורך החיים מתחוללים בה תהליכים של הרס ובנייה.

שני סוגים של תאים אחראיים לתהליכים אלה: האוסטיאוקלסטים - תאים מפרקי עצם, והאוסטיאובלסטים - תאים בוני עצם. בין שני סוגי התאים קיים תיאום: לאחר שהתאים המפרקים השלימו את מלאכתם ויצרו חור קטן (הנראה רק במיקרוסקופ), נכנסים לפעולה תאים בוני עצם וממלאים את החור.

היווצרות החור אורכת כשבוע ימים, ואילו למילויו נדרשים 3 חודשים. בינקות, בילדות ובגיל ההתבגרות המינית מווסת המאזן לטובת הבנייה, וצפיפות העצם עולה בהתמדה. מגיל ההתבגרות המינית ועד גיל 30-35 מתווספים למסת העצם כ-10% והיא מגיעה למסה הסופית שלה.

העצם כמאגר הסידן בגוף

צפיפות העצם המרבית, אליה מגיעים בתום גיל ההתבגרות, היא תוצאה של גורמים תורשתיים וגורמים סביבתיים. ניתן לשפר את צפיפות העצם המרבית ע"י תזונה נכונה בתקופת ההתבגרות, כזו המכילה כמות הולמת של סידן וכמות מספקת של גורמי מזון אחרים: חלבון, פחמימות וויטמינים. דיאטות קיצוניות בגיל זה אינן מומלצות כמובן.

ככל שצפיפות העצם בתום ההתבגרות גבוהה יותר, כך ערוך השלד טוב יותר לתהליך של איבוד העצם שיתחולל בהמשך. העצם משמשת כמאגר הסידן של הגוף. גוף האדם מסוגל לבנות חומרים רבים סוכר למשל אך אינו מסוגל לייצר סידן, שהינו יסוד כימי, ולכן יש לספק לו - באמצעות המזון כמות מספקת של סידן. בכל יום מאבד גופנו סידן בהפרשות.

אם כמות הסידן המופרשת החוצה מגופנו עולה על כמות הסידן שסופקה בתזונה - מאגר הסידן בגוף הופך שלילי ומצב כזה מסכן את בריאות השלד. כמות הסידן הנחוצה לנו משתנה על פי קריטריונים של גיל, מין ומבנה גוף.

לדוגמא נערים זקוקים לכמות גדולה יותר של סידן מאשר ילדים. השלד מגיע למסה הסופית שלו בגיל 30-35 אספקת סידן בכמות נאותה עד גיל זה תגביר את הסיכוי לבניית עצמות חזקות, שיעמדו בהצלחה רבה יותר בעומס שיוטל עליהן.

מחקרים תזונתיים מראים, שבתזונה מערבית ממוצעת מגיעה כמות הסידן לכמחצית בלבד מהכמות המומלצת. קיימים תכשירים המכילים סידן. ניתן להשתמש בתוספים על מנת לספק לגוף את כמות הסידן המומלצת ליממה בייעוץ רופא.

כיצד מתפתחת מחלת האוסטאופורוזיס?

עצמות עשויות מרקמה חיה ומשתנה. רקמת עצם ישנה נעלמת ומוחלפת בקרמת עצם חדשה, לאורך כל חיינו. אך השנים הקריטיות ביותר לבניית מסת עצמות הן במשך שנות הילדות וגיל ההתבגרות. זוהי התקופה בחיים בה נוצרת עצם חדשה בקצב מהיר יותר מהקצב בו נעלמת רקמת העצם הישנה, כך שעצמות יכולות לגדול וצפיפות העצם עולה.

קצב זה של תחלופת רקמות עצם נמשך עד לאמצע שנות העשרים, כאשר הגוף מגיע לשיא מסת העצם. שיא מסת העצם אליו יכולות להגיע עצמותינו נקבע בעיקר על ידי גורמים גנטיים, אך קיימים גורמים נוספים, כגון תזונה, פעילות פיזית ומחלות. אשר משפיעים גם הם על התפתחות עצמות.

תהליך אובדן מסת העצם מתחיל למעשה בסביבות גיל 40, כאשר גופנו שוב אינו יכול להחליף את רקמת העצם בקצב בו היא נעלמת. יחד עם זאת, קצב אובדן רקמת העצם בקרב נשים מואץ לאחר המנופאוזה, כאשר נפסק ייצור הורמון האסטרוגן, והעצמות שוב אינן נהנות מההשפעה המגוננת של הורמון זה.

גם גברים סובלים מאובדן רקמת עצם, אך קצב הדלדול אצלם איטי בהרבה מאשר אצל נשים. בשלב זה בחיים, נקיטת אמצעי מניעה עשויה לסייע בהאטת קצב הדלדול של רקמת העצם ולהפחית את הסיכון לשברים הנובעים מאוסטאופורוזיס.

למעשה, השלב הטוב ביותר בחיים בו ניתן להבטיח את בריאות העצם לעתיד הוא כאשר אנו עדיין צעירים. הקפדה על פעילות גופנית ועל תזונה נכונה, הכוללת הרבה מאכלים העשירים בסידן, בשילוב עם חשיפה מספקת לאור השמש כדי לשמור על ייצור ויטמין D בגוף – כל אלה מבטיחים עצמות חזקות.

אך גם בשלבים מאוחרים יותר של החיים אנו יכולים לתרום באופן חיובי לבריאות עצמותינו. אותם דברים שמחזקים את העצמות בצעירותינו, יעזרו לנו גם בהמשך החיים. עבור נשים וגברים שאובחנו כסובלים מאוסטאופורוזיס, קיימים בנוסף טיפולים שונים, אשר מאטים את קצב אובדן רקמת העצם.

מהי מידת השכיחות של אוסטאופורוזיס?

אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל חמישה גברים מעל גיל 50 יסבלו משבר אוסטיאופורוטי. נשים נמצאות בסיכון גדול יותר מאשר גברים, ואחת הסיבות לכך הם השינויים ההורמונליים המתרחשים במהלך המנופאוזה.

קיימים מספר גורמי סיכון אחרים המקושרים עם אוסטאופורוזיס:

• בן משפחה קרוב שאובחן כסובל מאוסטאופורוזיס
• הסטוריה משפחתית של שברים הנובעים ממכות ונפילות קלות יחסית
• נפילות תכופות
• שבר קודם
• מנוחה כפויה ארוכת טווח במיטה
• מיעוט בםעילות גופנית
• משקל גוף נמוך
• אובדן גובה
• הפסקת המחזור במשך למעלה מ- 12 חודשים
• תזונה ענייה בסידן ובויטמין D
• צריכת כמויות גדולות של אלכוהול
• עישון וכן נטילת סמים
• נטילת תרופות מסויימות לתקופות ארוכות, כגון קורטיקוסטרואידים
• גיל 60 ומעלה
• הפרעות כרוניות, כגון אנורקסיה נברוזה, תסמונות של ספיגה לקויה, כולל מחלת צליאק, ומחלת קרון, מחלת כבד נרונית, סימנים מוקדמים של יתר פעילות של בלוטת יותרת התריס, תגובות לאחר השתלה, כשל כליות כרוני, יתר פעילות של בלוטת התריס, תסמונת קושינג, דלקת פרקים.

אוסטאופורוזיס היא בעיה גלובלית. על פי ההערכות הנוכחיות, עומד מספר הסובלים מאוסטאופורוזיס על 75 מיליון איש באירופה, ארצות הברית ויפן.

על פי התחזיות, צפוי מספר זה להכפיל את עצמו במהלך 50 השנים הבאות. כמו-כן, ההערכה היא כי בסביבות 225 מיליון איש באירופה, ארצות הברית ויפן סובלים מסת עצם נמוכה, המכונה "אוסטופניה". שיעור העלייה התלול ביותר של אוסטאופורוזיס צפוי דווקר באסיה ובדרום אמריקה, בשל שינויים דמוגרפיים. המומחים צופים כי כ- 50% מכל שברי הירך הנובעים מאוסטאופורוזיס בשנת 2050 יתרחשו באסיה.

המשיכו לקרוא על: טיפול באוסטיאופורוזיס

קיראו עוד בנושא: דיכאון - המדריך המלא!    גיל הזהב באתר אינטרנט 2